נקיים ונהנים


 

נקיים ונהנים

אז כן החיים זה לא גן של שושנים, כולם יודעים, כולם מבינים ולכולם יש מידת "אני יודע לסבול בשקט", מכורים, לא מכורים, כולם. אבל מה ההבדל בין מכור? האמת שאין ממש הבדל, למדתי מהניסיון שלי שכאשר אני מרגיש בטוב, אז הכל נחמד, כאשר אני לא בטוב, אז החיים חרא ואם נעצור ונקשיב לעולם סביבינו, כולם מתלוננים לפעמים, אין עדיין צדיקים, שיקום מישהו ויגיד אחרת כי אשמח לשמוע ממנו איך הוא נהייה כזה יחיד סגולה שאין לו כאב או פחד בחיים כלל וכלל. כאב ופחד, הרצון התמידי לדחות דברים, אלה הם פגמי אופי מוכרים לי.

אני רוצה לשתף אותכם במשהו קטן, חוויה קצרה מהחיים הפרטיים שלי, סיפור קצר וקולע. יש הרבה בקרים בהם אני קם והרעשים בראש הם פשוט יותר מידי, לאחרונה אני יוצא לשמש, כשיש בבוקר קצת שמש, כי עכשיו חורף (אמצע פברואר) עם הקפה ופשוט מנסה להפסיק לחשוב כל כך הרבה. אז אחרי 10 דקות בשמש היום בבוקר, יום שבת, נכנסתי הבייתה ושמתי לב שיש לי כמה כלים בכיור מארוחת הערב של אתמול, ניגשתי ישר לעניין ושתפתי אותם וכאן הנס הקטן שלי. לפני יומיים החלטתי שאני חוזר לשתוף כלים כל יום והדבר הקטן הזה שהזנחתי במשך יותר מחודש נתן לי לפתוח את הבוקר שלי בטוב, הציפורים צייצו בזמן שהמים זרמו והבוקר עבר יחסית חלק.

דחיית שטיפת הכלים במשך כל כך הרבה זמן השפיעה עליי לא טוב. היופי שבחיים ללא סמים ולאחר הסמים, בגמילה והנזרות מוחלטת ומחזיקה לאורך זמן הם הרבה פעמים בפרטים הקטנים, כי כאשר איני חש בטוב אך – שומר על השגרה, לא נופל לדיכאון, לא ישן כל היום, לא מזניח דברים בסיסיים כי "אין לי זמן לזה" או כי "אפשר אחר כך" אני יוצא גדול מהחיים, גדול מהקשיים ופשוט מרוויח מזה כל כך הרבה. הימים הקשים עוברים, אם ככה, ללא הדרדרות לתהום בפניות החדות ולאחר הפניות תמיד אפשר לשבת ולצחוק על איזה קשה היה!

אסור גם לשכוח את החברים הנקיים שלי שאיתם אני שומר על קשר יום יומי ונעזר בהם. אז הנה נקיים ונהנים – משגרה פשוטה. משמש בבוקר שמגיע לאחר שינה טובה ולא לאחר לילה שטוף סמים הזוי בו נשארים ערים עד הבוקר מבולבלים ומדוכאים. זה מתחלף עם הזמן בשיגרת חיים אמיתית ומהנה.